הנוף מטריף אותי. אני רוצה לצייר אך ורק את הטבע. אני רוצה לצייר בדיוק את מה שאני רואה. "ומה עם הצורך שלך להתפרץ על הקנבס? זה לא הולך ביחד את יודעת. לצייר בדיוק את מה שאת רואה דורש דיוק ועבודה עדינה ולך בא להתפרץ על הקנבס כמו אשת פרא ניאנדרטאלית.. " נכון, חשבתי לעצמי. אך …
כמעט נכנעת..
הציור הראשון שלי בצבעי שמן שבאמת הקדשתי לו זמן, נכשל.אני אמורה לחשוב, כמו כל בן אדם מתוקן נפשית, שוואלה. לא נורא. אז תציירי חדש. תתחילי שוב.אבל פחד מצמית תפס אותי. אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאני נוגעת בחסימה שלי.כן הציור על השולחן עדיין עומד שם ומסתכל עלי.לצידו הציור שנכשל. הוא נכשל כי הוא לא מתאר …
אין לי זמן!
אני לא מצליחה למצוא זמן לצאת לצייר! לא מצליחה! וכשאני מצליחה למצוא זמן לצייר הוא גשום וסוער! נדמה לי, שאני לא ממשיכה לחכות לצאת החוצה בשביל לצייר יותר. אני אתחיל לצייר בבית. לפי איך שאני רואה את זה, עדיף לצייר באיזושהי מסגרת מאשר לא לצייר בכלל. אני לא נוטשת את המטרה הראשית- לצייר בחוץ ואני …
נפתחת
נפתחה לי במעט החסימה. אני כמהה לצייר אני חושבת על זה כל הזמן אני מדמיינת איך אני מורחת את הצבעים, באיזה אופן ובאיזה מקצב.. איזה צבעים אבחר? כהים, כבדים, עמוקים... הנוף מגרה את חושיי הצבעים בנוף קופצים החוצה בוהקים בחגיגיות, כמה אני רוצה לרקוד איתם.. הקנבס בדמיון שלי הוא ענק, הוא דורש שכל הגוף שלי …
לואו פוינט
הפוסטים האחרונים היו טעונים.. כעס ועצבים הגיעו לפני השטח. זה היה צפוי. התחלתי לגעת במקומות שקצת קשה לי בהם, שמשפיעים על הציור שלי. לחצתי על נק', פתחתי פצעים.. אבל לא הפסקתי לצייר.. אני משרבטת מלא בבית. סתם ציורים. ציורים חסרי משמעות. כאילו פתחתי פקק קטן, שחררתי אותו וזה פתח לי ערוץ לציור. לא יצאתי החוצה …
צבעים
לא. לא לא לא לא לא. תראו את הבוהק והצבעוניות של הנוף הספציפי הזה. "מבט למעלה מתחת לחופת עצים" צבעי מים, ציור לא גמור. הצבעים נכונים טכנית אבל לא מייצגים בעליל! העולם/ הטבע/ הנוף- יותר אפל, יותר כבד, יותר מוחשי. לא צבעוני ובוהק כמו בארץ דובוני אכפת לי. אני לא מצליחה להביא את האפקט הזה …
שירבוטים
אמנם לא בחוץ (בעבודה) אבל זה גם לא בבית. אז טכנית זה עדיין סבבה. בעבודה אני גם מוקפת בנוף משגע.. ניצלתי את הזמן לנסות את כוחי בטכניקה מסויימת. שימו לב לסדר הציורים, רואים התפתחות שלדעתי משעשעת (אבל רק לדעתי........ אז אנסה להסביר) הציור הראשון קושקש על גבי חשבונית נטושה הציור השני כבר צוייר על גבי …
תירוצים
כשאת מוצאת את עצמך צווחת על נהג איטי שמעכב אותך, שהוא חתיכת מחסום מזדיין, מחסום מזדיין!! (לא באוזניו, אלא מאחורי ההגה. כן, זה סיפור אמיתי) ומרימה למחסום הזה אצבע משולשת עם שנאה בעיניים ברגע שיש לך צ'אנס לעקוף אותו.. זהו רגע שבו את מתחילה להסכים להבין משהו. מה? מה להבין? מה דה פאק להבין?!! אני …
אנדרלמוסיה
מתוך אנדרלמוסיה אני עולה, אנחנו עולים. מנסים ליצור היגיון במציאות הסמיכה בה אנו טמועים. כל אחד מתקשר ברטטי גל שהוא מפיץ לכל עבר, כל אחד נפגש עם רטטי התקשורת של כל העולם. יש כל מיני התקשרויות.. יש כל מיני מקורות. אני יצאתי למסע. דרכי מתפלס בתוך המציאות. המציאות השמנה מתבוננת בי ומביעה דעתה בעוד אני …
נעלמתי לרגע..
אבל אני עדיין כאן! בלוג זה לא דבר קל.. אני כל הזמן תוהה איך עוד להרחיב את הפעילות שלי בו.. אבל יש לי נטיה מעצבנת של התפזרות לכן עדיף שאתמקד בציור.. בנוסף לבלוגרית, אני גם סטודנטית שצריכה לשנן הרבה מידע.. יכולת שלא בנויה אצלי במערכת... ואני גם אובר דרמטית כל דקה ביום, גם כשאני בבית...... …
פרוייקט קנגורו- אתגר אישי 