כמעט נכנעת..

הציור הראשון שלי בצבעי שמן שבאמת הקדשתי לו זמן, נכשל.

אני אמורה לחשוב, כמו כל בן אדם מתוקן נפשית, שוואלה. לא נורא. אז תציירי חדש. תתחילי שוב.

אבל פחד מצמית תפס אותי. אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאני נוגעת בחסימה שלי.

כן הציור על השולחן עדיין עומד שם ומסתכל עלי.

לצידו הציור שנכשל. הוא נכשל כי הוא לא מתאר את מה שאני רציתי. כאילו ביקשתי ללכת צפונה ואז פשוט הלכתי דרומה.

רק הבלוג הזה כרגע גורם לי להמשיך. אילולא אתם, קוראים בודדים שלי, הייתי מאחסנת את כל הציוד בחזרה אל מחוץ תווך ראייתי.

אני פשוט מפחדת להיכשל במה שמסתבר שכל כך חשוב לי.. זה פחד לאבד משהו יקר.

אין לי מושג אם אצליח באתגר שלי.

מה שבטוח- הפרוייקט הזה לא מאפשר לי להכנע..