עוד אחד

פתח אחר נפער במחסום.

פתח לו קיוויתי

פתח לו ייחלתי

פתח שפתחתי בעצמי

אני בכוונה כעת פותחת פתחים. לא מחכה לאחד שיווצר.

אני שיכורה, שכרות עוצמה.

בחיים לא הייתי מאוהבת בעצמי כמו עכשיו

עם ציור אני מתערבבת עם עצמי בדרך הכי אינטימית שאני יכולה.

אני ואנוכי מתנות אהבים בעזרת הצבע

אני מתבוננת בעצמי באמצעות הציור.

הציור הוא המראה האולטימטיבית.

כל העצמיות שלי מתגשמת עכשיו

אני בוראת את עצמי מחדש!

תחושות פיזיות מתערבבות עם רגשות.

האוויר מחבק אותי!

מה יותר גדול מלאהוב את עצמי

מה מראה את זה יותר טוב מהציור שלי!

הציור שלי מתפרץ החוצה ומצהיר את הכל!

הוא צועק הוא לא מתבייש!

אני מפסלת את עצמי בצבעים כמו בפטיש ואזמל.

היא יוצאת החוצה במלוא הדרה!

האהבה שלי לעצמי כל כך ממכרת שיש גבר שנדלק על הציור!

אוחחחחח אני נוטפת! מה צריך יותר מזה?!

פעם לא יכלתי לצייר כי הידיים הרגישו כאילו הן עוצרות בתוכן את כל האנרגיה הזאת ומאיימות לקרוע את הקנבס.

היום הציור מאיים להתפרץ מהקנבס ולקרוע אותו מהצד השני!

אני מוכנה לקבל את כל הסער הזה, הגיע הזמן, אני כאן!

תגובה אחת בנושא “”

כתוב תגובה ליעל עורי לבטל

עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל