אני רוצה לצייר. מאוד.
אני לא מצליחה.
תקופה השתנתה. החיים ממשיכים להציף ולזרום.. הרגשות מתערבלים.
הידיים שלי נעות בתנועה לא מוכרת. לא אותה התנועה בה ציירתי קודם..
זה המחסום.
הסדק שנפער במחסום כבר לא מוביל את היצירתיות כי הזרם נע בכיוון אחר.
עוד פעם אני מרגישה את הטופרים בידיי שמשוועות לקרוע לגזרים את הקנבס.
אין ברירה..
אני חוזרת לבייבי סטפס של קודם.
עוד פעם המכוש ביד, לפתוח פתח אחר וחדש במחסום שלי.
….
נדמה לי…
נדמה לי שזה הקצב של התהליך..
סדק פה וסדק שם.. שם אחפור וכאן אקרע לגזרים.
הזרם יגעש ואז ייבש כמו בעונות השנה..
זה מחזורי.. וזה מתחיל להרגיש טבעי..
….
פאק.. אני לא חופשיה לגמרי עדיין.
פאק כפול- אין לי מושג איך זה יהיה כשאהיה חופשיה לגמרי..
פאק פאק פאק פאק אני רק מקווה שהחיה סוף כל סוף תפרוץ החוצה!
אאאאאאווווווווחחחחחחחח!!!!!!!
פרוייקט קנגורו- אתגר אישי 