למה "דיוקן עצמי" הוא הכותרת לציורים האחרונים שלי?
הכותרות ניתנות לציורים האלה בלי הרבה מחשבה, מיד אחרי שהם נשלמים.
התחושה היא מאוד אינטואיטיבית, טבעית וברורה..,
הדמויות הספק חייזריות ספק אנושיות (למעט אחת שיצאה מעט יותר אנושית) עם הבעות הפנים האדישות/חתומות.. איך הן יכולות להוות דיוקן עצמי?
תכל'ס גם אני תוהה..
אבל, אני לא מוכנה לשנות את הכותרות האלה. זה טבעי שם.. זה מתאים לציורים, אני מרגישה את זה בקרביים.
עכשיו אנסה להסביר:
לכאורה, ציור של פרצוף/דיוקן לא מוגדרים, בציור אינטואיטיבי יקבל בדיפולט את הכותרת "דיוקן עצמי".
מה שאני מרגישה, אבל, שמייצג אותי זה לא הפרצוף המצוייר עצמו, או מבעו, או מיקומו.. מה שמייצג אותי זה הצבע. הכאוס שבצבע. הסידור שלו, ההתפשטות שלו.. הפרצופים שבציורים, אם כבר, הם המסיכות שלי. מה שאני מציגה לעולם.
הציור היותר "אנושי" (זאת עם השיער) מרגיש שפחות מייצג אותי.
ככה גם במציאות. כמו כולם, אני נמצאת מעבר למה שרואים במציאות.
אז לפי הציורים האלה אני בלוב (blob) פסיכדלי של צבעים. זה הדיוקן העצמי שלי, זה מה שמייצג אותי, זאת ההבעה של עצמי. כאוס מתפשט של צבעים.
יאפ
…
ומה עכשיו?
נראה שהציורים מהסוג הזה לא מתכוונים לסיים לצאת ממני… (רק בגלל שאני כל כך נהנת לצייר אותם).
האם הם יפים בעיני? זה נתון לוויכוח בתוך עצמי. צד אחד מעריץ את האנדרלמוסיה הצבעונית הזאת שגורמת לעין להתרוצץ ממקום למקום ומכריחה את הצופה להרחיב את ההסתכלות ולגרום לכל הכאוס הזה להתפשט לכל הכיוונים. צד שני, מיושב יותר והגיוני יותר היה מעדיף לצייר קלאסי, כי קלאסי זה "הכי יפה"…
בינינו, העולם נראה בזמן האחרון פחות ופחות צבעוני.. כל הצמחיה צבועה בצבעי טבע ואדמה.. הם צבעים יפים, אבל להתמקד רק בהם מרגיש לי כמו החמצה פושעת.
…
היום אני מתחילה לגוון קצת, הציור הבא יהיה באקריליק. נראה איך זה יעבוד לי עם המדיום הזה.
חג שמח
פרוייקט קנגורו- אתגר אישי 
אני קוראת על הנסיעה בגולן,את מדהימה מעיזה ללכת בארץ לא זרועה,מעיזה דווקא ללכת בארץ שכבר זרעת להביט לכל הכיוונים,
נראה לי שאת דוגמא מרגשת לחיים,ואת מורה להתבוננות באופן חדש על הדברים.לומדת ממך המון,את מעוררת בי רצון גדול ליצור תודה וחיבוק חם
אהבתיאהבתי
רוני
פשוט מרתק!!!!
ואני רוצה להגיד לך תודה מעומק הלב שאת נותנת לנו הצצה אל עולמך העשיר
תודה שאת מרשה שנהיה שם ונשב איתך שם
כי זה כל כך נוגע מעשיר מפרה ומלא בהשראה אדירה.
תודה
נשמה גדולה שאת
אהבתיאהבתי