אאוט אוף דה בלו

אתמול בדרך לעבודה, אאוט אוף דה בלו, ראיתי את הספר בעיני רוחי לראשונה (הספר שהצהרתי שהוציא עם ציוריי בסוף האתגר/פרוייקט הזה). ראיתי אותו ואת מה שימלא אותו. ראיתי את הצבעוניות שלו את עמודיו המבריקים. ראיתי אותו יותר כחוברת דקה ומאוד צנועה.. אבל עדיין, הוא התגשם סוף כל סוף בעיני רוחי. מבחינתי זה חמישים אחוז קיים.

התמלאתי בכזאת גאווה שלא יכולתי שלא לפצוח בשירה משותפת במלוא גרוני עם בלונדי שהתנגנה בספוטיפיי שלי.

וואיי! איזו תחושה!

מה שכל כך מלהיב אותי בכל הסיפור הזה זאת ההבנה המאוד ברורה של מה שימלא את הספר. (או יותר נכון איך הוא יראה מבחוץ שירמז על מה שנמצא בפנים. אני לא מתחייבת, אלוהים יודע שהנאמנות שלי לאומנות שלי שואפת ל0).

הוא יהיה מלא בצבעוניות יוצאת דופן שעושה לי נעיםםםםם.

לא ציירתי ככה בעבר אבל כן יש רמז לזה.

בלימודים באיטליה היה קורס שנקרא disengo (רישום), המורה הסביר לנו את החשיבות של הרישום. המבחן הסופי היה לרשום נושא מסויים.

הציורים הבאים הם חלק ממה שהגשתי לו:

(צילום אחד מטושטש אז תסלחו לי, הטישטוש בכל מקרה לא מסתיר את הפואנטה: הצבעוניות)

המורה נתן לי כמה משפטים מאוד מעודדים בכל הנוגע לצבעוניות שלי הוא נראה מאוד רציני בנוגע לזה, אבל האגו שלי היה יותר מידי מנופח כדי להקשיב לדבריו (לא זוכרת מה הוא אמר)

מה שעניין אותי היה לצייר קלאסי.. את הציורים האלה שקיבלתי עליהם את הציון הכי גבוה ביטלתי בבוז.

כמה יוהרה, כמה אגו… הייתי עיוורת לחלוטין.

לא עוד!

בתכל'ס, אני לא יכולה שלא לצייר צבעוני, זה הדבר היחיד שזורם ממני עכשיו. זה נדמה לי השפה היחידה שאני מבינה.

שלא תטעו, אין ספק שאני יודעת לצייר יותר מזה (אין ספק גם שאני לא יותר מידי צנועה) עשיתי ציורי שמן שהזיזו משהו בעולם הזה, ציירתי את גופה העירום של אישה בכישרון רב וזה מה שעזר לי להתקבל ללימודיי באיטליה. אל תבקשו לראות אותם. לא שמרתי אף אחד, גם זאת תוצאה של יהירותי.

(מיאוס…)

אני יכולה לצייר קלאסי, אני פשוט לא רוצה לצייר קלאסי ולכן אני לא מציירת קלאסי. איטס סימפל אס דאט. I'm 3 years old.

אז עכשיו כשיש סדק גדול במחסום כל האנרגיה שלי יוצאת על ציורים כגון אלה-

לא סיימתי את הציור הזה כפי שאתם שמים לב. יש שם יותר מידי לבן. הוא בטח יהיה כייפי!!!! אני ממש מחכה להמשיך אותו, אבל יש חיים בינינו ולכן אמתין בסבלנות.

זה הדבר היחיד שאני מבינה, זאת המציאות שאני רואה, זה המקור שלי, זה המוצא שלי, מכאן אני נפתחת.

מכאן אני אבנה מגדלים.