שעה אחת אחרי חצות. אני חצי ערה. מול מסך מחשב. חלק בי לא מבין מה אני עושה עכשיו. זה היה יום ארוך. מלא במחשבות. נסיעה חסרת תכלית של כמה שעות.. נסעתי לחרמון לראות קצת שלג.
כשהגעתי לא יצאתי מהאוטו.. היה גשום וקפוא ולא התכוננתי מראש, פשוט עליתי על האוטו ונסעתי. האוטו שרף דלק ואני שרפתי תאי מוח במחשבה קודחת על הרעיון הזה שאני מבצעת כרגע. אין לי שביב של מושג מה יהיה הסוף של הדבר.. משהו עקשן בתוכי לוחץ- תעשי! אז הנה אני כאן כותבת באדישות תוך כדי שקשוק מפחד.
זהו פרויקט בעל דד ליין. תכלית הבלוג היא ליצור מסגרת שתתן לי גבולות ובכך לא אתפזר. משהו שיעזור לי להצליח במשימה שלי.
כאן אני אנהל שיחה עם העולם. לעולם יש פנים כרגע, פנים אלה הם אתם, הקוראים היקרים.
אני כמו מטומטמת צועקת בזה הרגע בתוך העולם מנפנפת אל כולם כדי שיפנו את עיניהם כלפי, את מבטיהם אלי. אני מקריבה את האנונימיות שלי בשביל משהו שנראה לכאורה (גם לי) כהדבר הכי טיפשי שיש.
תכף שתיים בבוקר. אלביס ברקע. תולי ישן עמוק על הכורסא.. אני בחרתי להפוך לבלוגרית לתקופת מה, קוראים לבלוג פרוייקט קנגורו- אתגר אישי ולי קוראים רוני.
לילה טוב עולם
.
פרוייקט קנגורו- אתגר אישי 